שוחחתי עם חבר, איש שמאל. הוא שאל אותי: "מה, אתה לא רוצה שלום עם הפלשתינים? זהו, ויתרת על הסיכוי לשלום? הפסקת לחלום על עתיד טוב יותר?". השבתי לו: "יש לי חלומות רבים. למשל, צבים מעופפים שמגיעים אליי עד למרפסת, נושאים מטילי זהב. אני חולם גם לקבל טלפון מבראד סטיבנס, שיבקש ממני בקול נרגש לבוא ולסייע לו במשרד הג׳נרל מנג׳ר של הסלטיקס. אני חולם גם לגבוה בעשרה סנטימטרים. הרבה חלומות יש לי. אבל אני לא בונה על זה שהם יתגשמו".

הוא שאל אותי: "אז זהו? נמשיך להילחם פה עד קץ הימים?" השבתי לו: "שמע, אני רוצה להילחם עד קץ הימים בערך כמוך. אולי אפילו פחות ממך. אבל אם זה גורלנו, זה מה שנעשה. אתה יודע מה? זה מה שאני מציע: במקום להשתמש במילה שלום בוא נשתמש במילים הפסקת הרג יהודים. בוא ננסה להגיע להסכם עם הפלשתינים שיפסיקו להרוג יהודים, בוא נאמר, עשר שנים, בסדר? עשר שנים שבהן יתחייבו להפסיק לעבוד במשימת העל שלהם – הרג יהודים".